אני מאוד אוהבת איור, וגם נהנית לאייר בעצמי. עם זאת אני חייבת להודות שרק לעיתים רחוקות אני מרגישה חיבור רגשי של ממש לאיוריהם של אחרים, ובדרך כלל פשוט חווה הנאה ויזואלית מהצבעוניות, הפאטרנים או הקווים האקספרסיביים. ולכן, כשנתקלתי באיוריה של מיכל גל-מרקו, הופתעתי. הם תפסו את עיניי ביופי, ברוך ובעדינות שלהם, אבל בה בעת גם נגעו לליבי באופן מיידי. הרגשתי שאני מכירה כל אחד ואחד מהם, כאילו ציירתי אותו
↧