כשאני מביטה על היצירות הקטנות האלה של לידיה ריצ׳י, עולה לי בראש קפסולת זמן. לידיה ריצ׳י בוחרת אובייקטים מילדותה ונעוריה (כנראה שילדותנו התרחשה ביבשות שנות אך בשנים חופפות, כי האובייקטים שלה מוכרים לי היטב) ומפיחה בהם רוח חיים מחודשת על ידי אמירה אישית ורגשית מאוד. הם מפוסלים ברגש וניכר עליהם כי יצרו אותם ידיים אוהבות, שנראה שחיפשו לגעת בזכרון ילדות ספציפי מאוד ולהחיות אותו באמצעות האוביקט
↧